×
Mikraot Gedolot Tutorial
רמב״ם
פירוש
הערותNotes
E/ע
רמב״ם חובל ומזיק ה׳רמב״ם
;?!
אָ
(א) אסור לאדם לחבול בין בעצמו בין בחבירו. ולא החובל בלבד, אלא כל המכה אדם כשר מישראל, בין קטן בין גדול בין איש בין אשה, דרך נציון, הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר ״לא יוסיף להכותו״ (דברים כ״ה:ג׳ (מקוצר)). אם הזהירה תורה שלאא להוסיף בהכאת החוטא, קל וחומר למכה את הצדיק. (ב) אפילו להגביה ידו על חבירו אסור, וכל המגביה ידו על חבירו, אף על פי שלא היכהו, נקראב רשע: (ג) המכה את חבירו הכאה שאין בה שוה פרוטה, לוקה, שהרי אין כאן תשלומין כדי שיהיה לאו זה ניתן לתשלומין. ואפילו היכה עבד חבירו הכאה שאין בה שוה פרוטה, לוקה, שהרי ישנו במקצת מצוות. וגוי שהיכה את ישראל, חייב מיתה, שנאמר ״ויפן כה וכה וירא כי אין אישג ויך את המצרי״ וכו׳ (שמות ב׳:י״ב): (ד) קנס קנסו חכמים לאלו השוטים בעלי זרוע, שיהיה הנחבל נאמן, ונשבע בנקיטת חפץ שזה חבל בו חבל זה, ונוטל מה שראוי לו. והוא שיהיו שם עדים:
כיצד, היו שני עדים מעידין אותו שנכנס לתוך ידו שלם ויצא חבול, ולא ראוהו בעת שחבל בו, והוא אומר, לא חבלתי, והלהד אומר לוה, אתה חבלת בי, הרי זה נשבע ונוטל:
(ה) במה דברים אמורים, בשהיתה המכה במקום שאפשר לו להכותה לעצמוו, או שהיה עמהם שלישי שאפשר שזה הנחבל אמר לו לחבול בו ולהתרעם על אחר. אבל אם אין עמהם אחר, והיתה המכה במקום שאינו יכול לעשותהז בעצמוח, כגון שהיתה נשיכה בין כתפיו וכיוצא בזה, הרי זה נוטל בלא שבועה: (ו) הודה החובל שהוא חבל, משלם חמישה דברים, שהרי העדים היו שם שנכנס לתוך ידו שלם בשעת המריבה ויצא חבול. אבל אם לא היו שם עדים כלל, והואט אומר, חבלת בי, והודה מעצמו, פטור מן הנזק ומן הצער, וחייב בשבת ובושת וריפויי על פי עצמו. לפיכך אם כפר ואמר, לא חבלתי, נשבע שבועת הסת: (ז) ולמה משלם אדם שלשה דברים אלו על פי עצמו, שהשבת והריפוי ממון הוא ואינו קנס, שאם לא יתן לו הרי חיסרו ממון שהוא מתרפא בו, ובטל ממלאכתו. והבושת לא הגיעה לו אלא בשעה שהודה בפנינו שהוא חבל בו, שהנחבל שלא חבל בו בפני בןיא אדם אין לו בושת, והודאתויב בבית דין היא שביישה אותו: (ח) נמצאת למד שאין הפרש בבושת בין בושה המגיעהיג לו אם חבל בו בפני אחרים, ובין בושה המגיעה לו בעת שהודה בפני אחרים שחבל בו, לפיכך משלם אדם בושת על פי עצמו: (ט) אינו דומה מזיק חבירו בגופו למזיק ממונו, שהמזיק ממון חבירו, כיון ששילם מה שהוא חייב לשלם, נתכפר לו, אבל חובליד בחבירו, אף על פי שנתן לו חמישה דברים, אין מתכפר לו, ואפילו הקריב כל אילי נביות אין מתכפר לו, ולא נמחל עוונו עד שיבקש מן הנחבל וימחול לו: (י) ואסור לנחבל להיות אכזרי ולא ימחול לוטו, ואין זו דרך זרע ישראל, אלא כיון שביקש ממנו החובל ונתחנן לו פעם ראשונה ושניה, וידע שהוא שב מחטאו וניחם על רעתו, ימחול לו. וכל הממהר למחול הרי הואטז משובח, ורוח חכמים נוחה הימנו: (יא) ועוד יש הפרש בין נזקייז גופו לנזקי ממונו, שהאומר לחבירו, סמא את עיני, קטע את ידי, על מנת שאתה פטור, הרי זה חייב בחמישה דברים, שהדבר ידוע שאין אדם רוצה בכך:
אבל האומר לחבירו, קרע את כסותי, שבר את כדי, על מנת שאתה פטור, הרי זה פטור. ואם לא אמר לו על מנת שאתה פטור, הרי זה חייב לשלם, אף על פי שהרשהו להשחית:
(יב) במה דברים אמורים בשבאויח הכלים לידו תחילה בתורת שמירה, כגון שהיו שאולים או מופקדין אצלו, ואמר לו, שבר וקרע, ועשה כן, חייב לשלם, עד שיאמר לו על מנת שאתה פטור. אבל אם אמר לו, קח כלי זה ושברו, בגד זה וקרעו, ועשה כן, הרי זה פטור: (יג) האומר לחבירו, שבר כליו של פלוני על מנת שאתה פטור, ועשה, הרי זה חייב לשלם, וכאילו אמר לו סמא עינו של פלוני על מנת שאתה פטור. ואף על פי שהעושה כךיט הוא החייבכ לשלם, הרי זה האומר לו שותפו בעוון, ורשע הוא, שהרי הכשיל עיוור, וחיזק ידי עוברי עבירה:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
הערות
א בב8 לית. ד (עד ׳להוסיף׳): מלהוסיף.
ב ב1, ב8, ת2-1: הרי זה (בגליון ת2: נקרה). וכך ד (גם פ, ק). אך בגמ׳ סנהדרין נח: כבפנים.
ג ב1, ב8, ת1 (מ׳וירא׳): וכו׳. בד׳ (גם פ, ק) לית.
ד כך ב1, ב8, ת2. א: והלא.
ה בד׳ (גם פ, ק) לית. וחסרון המורגש הוא.
ו ד (מ׳להכותה׳): להכות בעצמו. שינוי לשון שלא לצורך.
ז ד: לעשות. שינוי לשון לגריעותא.
ח ת2: לעצמו.
ט ד: הוא. שינוי לשון לגריעותא.
י ד (מ׳ובושת׳): ובבושת ובריפוי. אך אין צורך לכפול את הבי״ת, ע׳ תהילים קנ, ג-ד.
יא כך העתיק ה׳מגדל עוז׳ מספר מוגה שהיה עליו אישור בחתימת יד רבנו (ע׳ במבוא הכללי פרק ה׳). בא׳ לית מ׳בפני׳. ובד׳ לית ׳בן׳.
יב ב1, ת2-1: והודייתו.
יג ד (מ׳בושה׳): בושת המגיע. וכן לקמן. שינוי לשון לא לצורך.
יד ד: חבל. שינוי לשון לגריעותא.
טו בב1, ב8, ת2 לית. וכך ד (גם ק).
טז ב1: זה.
יז כך ב1, ב8, ת2-1. א: נזקו.
יח כך ב1, ב8, ת2. א: בשבא.
יט בב1, ב8, ת2 לית. וכך ד (גם פ, ק).
כ ד: חייב. שינוי לשון לגריעותא.
E/ע
הערותNotes
(ו) הודה החובל שהוא חבל משלם חמשה דברים כו׳ אבל אם לא היו שם עדים וכו׳ – הרב המגיד ז״ל האריך להקשות על רבינו ז״ל מכח הסוגיא ויש לדקדק בדבריו במאי דתירץ כשהקשה מסוגיא דהחובל דאדם באדם דגבי דברים שהזכיר הרב שהן ממון קא פריך כלומר מפני שבאדם באדם איכא בושת וריפוי ושבת שהם ממון ולא דנינן להו לכך פריך מינייהו דנעביד שליחותייהו וקשה על תירוץ זה דבתר הכי אמרו שם והרי בושת ופגם דשכיח נעביד שליחותייהו ופגם היינו נזק דלדברי רבינו ז״ל הוי קנסא וכמ״ש הוא עצמו לקמן א״כ מאי פריך מיניה ואפשר דלאו דוקא פגם דלאשגרת לישן נקטיה ועיקר הקושיא מבושת אי נמי דברוב דברים כי קא עבדינן שליחותייהו במלתא דשכיחא וכו׳ אפשר דהדר מתירוצא דשני כי קא עבדינן שליחותייהו בממונא בקנסא לא עבדינן אלא הכי קאמר בכל גוונא עבדינן שליחותייהו בין בקנסא בין בממונא והיינו דוקא היכא דשכיח אבל לא שכיח לא ולהכי פריך דבושת ופגם אע״ג דפגם הוי קנסא הרי שכיח ונעביד שליחותייהו. עוד כתב ואולי נגרר אחר מה שאמר בפ׳ כיצד הרגל וכו׳, נראה דהוא ט״ס וצ״ל דהמניח דאמר שם בתחילתו שלח ליה לר״נ לרב חסדא וכו׳ שלח ליה חסדא חסדא קנסא קא מגבית בבבל, וקשה על זה דא״כ איך יתרץ רבינו ז״ל מה שאמר בפ׳ החובל (דף פ״ד) אמרי ה״נ דהא רב פפא אגבי ארבע מאה זוזי לבושת והקשו שם הא ליתיה לדר״פ וכו׳ ושלח ליה חסדא חסדא קנסא קמגבית בבבל והיכי קרי קנסא לבושת דלדברי רבינו ז״ל הוי ממון וא״כ אמאי קרי ליה קנסא ואולי זו היא כוונת ה״ה ז״ל במ״ש ואין זו ראיה שאינו קנס לענין הודאה וכו׳ כדאיתא בפ׳ החובל במ״ש כדאיתא בפ׳ החובל לא רמז לבד דהדין שאין דנין בבבל דלא שכיח איתיה התם אלא הכוונה לומר ע״כ התם מוכח דמ״ש קנסא קמגבית בבבל הוי משום דלא שכיח קרי ליה קנס דהא אמרו שם לשון זה גבי בושת ובושת אפי׳ רבינו ז״ל מודה שהוא ממון א״כ נראה ודאי דלא קרי קנס אלא משום דלא שכיח כדכתיבנא: (ט) אינו דומה מזיק וכו׳ שהמזיק ממון חבירו וכו׳ – אע״ג דבהל׳ תשובה פ״ב כתב רבינו ז״ל דהגוזל את חבירו אינו מתכפר לו אלא אם ירצה לנגזל ויפייס אותו אע״פ שהשיב לו הגזילה. י״ל דשאני גזלן דנתהנה מאותה עבירה ועוד שציער הרבה לנגזל שלקח ממנו בעל כרחו אבל מזיק הממון שלא נתהנה מהיזק ההוא אלא שהזיק לו ולמזיק לא באה הנאה ממנו לא נצטער כל כך הניזק כמו הנגזל כיון ששלם לו היזקו די ולכך כתב רבינו ז״ל כאן שנתכפר לו מיד משא״כ בנגזל כדכתיבנא:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Rambam
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144